<h1>תשובות בעלי התוספות סימן י"ד — תשובת ר"ת</h1>
<h2>דף יא.</h2>
תשובת ר"ת. הקונה מציאה בפתחו של חברו. מה ששאל ידידי על שני בני אדם העומדים על פתח ראובן, מקצת' בחוץ ומקצת' בפנים, וראו גוי העובר ברה"ר כנגד פתחו של ראובן, ועמו דברים של מציאה או של גניבה. והכניסוהו בביתו של ראובן, וסחרו עמו שם, ולקחו הדברים בזול. וראובן לא היה שם. וכששמע ראובן תבע מחצית הריוח, והם אינם רוצים ליתן אלא השליש.
לא פירש ידידי יפה אם גוי זה הולך לתומו ואינו מקפיד למי יראה מקחו, או שמא מקפיד ודעתו לבא לביתו של ראובן מחמת שהוא רגיל אצלו. וראיתי להשיב דבר לשני הצדדים האלו. אם מערופיא של ראובן, ויש שם אמתלא שלדעתו היה, וקרוב אל ביתו, אע"פ שלא היה שם ראובן, זוכה בכל המחצה ואפילו הם מאה. שמקובלים אנו שכל מה שמזמנים מן השמים לסיעה של בני אדם, ונתפרש שם האחד באותה הזמנה, (ושאו') [ושאר] האחרים סתם, הלכה רוחת בישראל שנוטל האדם יחיד החצי בכל אותה הזמנה, ושאר כל הסיעה נוטלים כל החצי. כמעשה דקטיעה בר שלום [ע"ז י' ע"ב], של אדום היה, ולימד זכות על ישראל, וצוה המלך להורגו. כי מפקי ליה ואזלי אמר יהיו כל נכסי לר' עקיבא וחביריו. יצא ר' עקיבא ודרש והייתה לאהרן ולבניו, מחצה לאהרן ומחצה לבניו. וכן הוקבעה הלכה למעשה [ב"ב קמ"ג ע"א], וכן הוא הדין. ואם אין שם אמתלא, ואין מכירים שזה בא לדעת ראובן, הרי הוא כאחד מהם, וזכתה לו חצרו ליטול חלק כחלק עמהם ודיו. שאפילו עמהם היה והם עשרה אינו מעדיף על אחד מהם, ואעפ"י שהמעשה הזה כולו בביתו היה. שהרי מעשים בכל יום שמביאים תגרים לבית אחד, כלום אינו תובע להם אלא כאחד מהם. הוי דין זה נחלק לשנים. והמקום יצילנו מעיוות הדין, וירנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. עכ"ל ר"ת.
